נפש בריאה בגוף נע

זאת שנה שניה שבה אני מלמדת  שיעורי תנועה מודעת בעמותת עמ"ך, עמותה שתומכת תמיכה נפשית וחברתית בניצולי שואה. העבודה איתם מעלה אצלי שאלות ומאמתת אותי לגבי משמעות התנועה בגיל מבוגר ועבור אנשים שעברו טראומה נפשית. בתחילת דרכנו המשותפת התחלנו מקבוצה אחת מתקדמת, שהורכבה מאנשים שמסוגלים לרדת לשכיבה על מזרון ולהצליח לקום. לאחר שנה פתחנו קבוצה שניה לאנשים שלא יכולים לעבור בין המצבים ואנחנו עובדים בישיבה.

מצאתי את עצמי מתלבטת לא פעם בשאלה מה הכי נכון עבורם, מבחינה גופנית ונפשית. איזה אימון וערך מוסף אני רוצה להעביר להם?

אחת הבעיות המרכזיות בעבודה איתם היא חוסר ריכוז וסף תסכול נמוך. כמו כל אדם מתבגר יש אכזבה מסויימת מהגוף, יש להם הרבה רצון ונכונות והם כמעט ולא יפספו שיעור, אבל ברגע שמשהו לא יצליח להם או שקשה הם לרוב מתרגזים ומרימים ידיים. גיליתי גם שחלקם לא באמת מצליח להתרכז בהנחיות שאני מעבירה, כי ברגע שהם נשכבים על המזרון הם שוקעים במחשבות וזכרונות ולא באמת שמים לב או נרדמים. הנחיות כמו לנשום, להרפות או לעצום עיניים היו לגמרי לא ישימות ולא מובנות להם. ובנוסף לזה הם מתמודדים עם תסמיני הגיל- בעיות שמיעה, ראייה, נפילות, ניתוחים וחרדה מהעתיד.לרוב הם הרגישו מבוכה על חוסר הכושר הגופני שלהם אבל גם אמביציה מאוד גדולה להשתפר והתמדה בהגעה. ביום הכי גשום או בשיא הקיץ הם לא מוותרים על שיעור. לאחר לא מעט נסיונות ותסכולים מצידי, החלטתי שהדבר שהכי חשוב לי הוא לתת להם חוויות חיוביות מהחיבור לגוף.

לאפשר להם לקבל את מה שיש מתוך הכרה שיש דברים שניתנים לשינוי , אם נכיר את הגוף טוב יותר, ויש דברים שישנו אותנו ואת הרצונות שלנו. הגוף הוא הבית שלנו ואי אפשר לברוח ממה שהוא משקף לנו, אבל אם נסכים לצלול פנימה נגלה גם שלווה וחוכמה שקיימים בו.

בהשראת הגישה של משה פלדנקרייז, התחלנו לעבוד בעיקר על פירוק תנועות של תפקוד יומיומי לרצף של תנועות קטנות וחזרתיות. פלדנקרייז העמיד במרכז שיטתו את דימוי התנועה וראיתה בעיני רוחו כדי ליצור תנועה נכונה שתהפוך לדפוס חדש במערכת העצבים. הוא עבד עם עקרונות מכאניים ופיזיקאלים כמו העברת משקל, עבודה עם כוח המשיכה ועם מנופי תנועה. 

 

הדגש בשיעורים הפך לאיך להקל על תפקודי היום יום ,כמו קימה מהמיטה, מכיסא, הרמת יד לקחת משהו ממדף גבוה, התנגבות אחרי מקלחת, איך להנות מאיכות תנועתית, מתנועה חלקה וזורמת ובעיקר איך להוציא את המיטב ממה שיש. את ההשראה לשיעורים קיבלתי מצפייה באחיין בן השנה שלי, איך הוא למד להתהפך מהגב לבטן, משכיבה לישיבה ולהתחיל לעמוד. התנועות האלה הם הבסיס התנועתי שלנו ורלוונטיות בכל שלב גם שאנחנו מתבגרים.

תנועה מודעת, איכותית, זורמת,  משחררת שמחה ומביאה להקלה בגוף בכל גיל. גם תינוק מפיק עונג מכל גילוי חדש בגוף וגם מבוגר ששב לגלות את גופו. יש תנועות שמעוררות בנו זכרונות ילדות, קלילות, תחושת משחק ושמחה. לרוב אלו תנועות של גלגולים, ניעות ופיתולים עדינים של עמוד השידרה. יש שיעורים שממש ניתן להרגיש את האווירה בחדר משתנה מכבדות ושפיפות רוח להקלה ותחושת הישג. משהו בהחזקה הפנימית משתחרר, בהחזקת הלסת, הם מתחילים לחייך או להיאנח תוך כדי תנועה, משהו נרפה.

יש בתוכנו אינטליגנציה גופנית, משהו שקיים בנו מטבענו. כשילד לומד לעמוד וללכת ,הגוף שלו יודע מה לעשות. משהו מכוון אותו להעביר משקל, למצוא תמיכה להאחז בה, לשאת נכון את המשקל  וגם להעיז ולנסות לעזוב ולהתקדם. המידע הזה קיים בזכרון התאי שלנו ,ועם השנים מתלווים אליו רגשות ותחושות, לרוב לא מודעות. 

חזרה על תנועות שעשינו בתור ילדים משחררת בנו רוח אופטימית והרגשה טובה, מה שמשפיע ישירות על הכימיה בגוף ומערכת העצבים.

הרבה פעמים הם מספרים לי בעיניים נוצצות בסוף שיעור שהם מרגישים גבוהים יותר, צעירים יותר ושהכאבים שהיו בבוקר בגוף נעלמו. הם עצמם לא מאמינים איך זה אפשרי, אבל בגוף נרשמת חויה חיובית חדשה וכך מתחיל שינוי וריפוי גופני ונפשי. הם כל פעם מחדש מלמדים אותי עד כמה התהליך הזה אפשרי ועוצמתי.

כל הזכויות שמורות לצופית ארמן

  • Black Facebook Icon
054-2571810

תל אביב , ישראל