חיווט מערכת העצבים
"תנו לי את השלד ומערכת העצבים המרכזית ואני אסדר את הבן אדם"
משה פלדנקרייז
מערכת העצבים המרכזית היא החלק הגדול ביותר של מערכת העצבים והיא כוללת את המוח ואת חוט השידרה. היא מקבלת אותות חשמליים ממערכת העצבים ההיקפית ותפקידה העיקרי הוא לעבד את המידע שמגיע אליה. היא אחראית על תפקודים גבוהים כמו תנועה, חשיבה ולמידה.
רבות נאמר על אורח החיים המודרני וסטרס, אבל גם הדרך שבה אנחנו מנסים להפחית סטרס, דרך פעילות גופנית לדוגמא, לא באמת מורידה עומס ממערכת העצבים שלנו ולפעמים גורמת בדיוק לתוצאה הפוכה.כשאנחנו פונים לפעילות אירובית- ריצה, אופניים, חדר כושר, יוגה דינמית וכו', אנחנו פורקים אנרגיה ומזרימים דם לגוף, משנים את הכימיה בגוף וכתוצאה מכך אנחנו מרגישים יותר טוב, אבל הרבה פעמים התגובה אחר כך היא סוג של ירידת מתח חדה, אם זה ברמת האנרגיה הכללית או פציעה "פתאומית" באיזור
מסויים. הסיבה לכך היא שבדרך כלל אנחנו מבקשים מהגוף יותר מידי.
אורח החיים שלנו לא באמת מאפשר למערכת העצבים הרפייה עמוקה. גם לא כשאנחנו חושבים שאנחנו נרגעים- מול הטלוויזיה, בקריאת ספר או בשינה, הגוף אומנם רפוי אבל מערכת העצבים נשארת " תפוסה". מערכת העצבים שלנו סופגת לתוכה את הרשמים מהפעילות שלנו וללא שיחרור מכוון היא נשארת במצב מתח חשמלי גבוה.
איך להתאמן כדי "לדבר" עם מערכת העצבים?
יש קשר הדוק בין מערכת העצבים לבין הפאשיה, רקמת החיבור. בשיטות האימון השונות אנחנו בדרך כלל מתרכזים בשרירים. השרירים הם מה שמניע אותנו, הם מייצרים את התנועה, בעוד שהפאשיה סופגת את התנועה. הפאשיה מחזיקה ומייצבת את השרירים, היא הכוח הנגדי שעוצר ומחזיר את השריר, כמו קפיץ. שרירים צורכים אנרגיה ומתעייפים, הפאשיה אינה צורכת אנרגיה והיא חזקה יותר מהשרירים, ובתוכה נמצאים רוב חיישני התחושה שלנו שמשדרים למוח את מצב השריר, מצב האנרגיה והמתח הפנימי. כשהפאשיה מיובשת, מכווצת או לא מתפקדת כראוי, העומס נופל על השרירים והגוף מתאמץ יותר כדי לבצע פעילות. אם אנחנו רוצים למלא את מאגר האנרגיה בגוף, אנחנו צריכים לאפשר לגוף ולמיינד הרפייה עמוקה, קצת כמו restart שעושים למחשב.
עבודה ללא מאמץ
מאוד קשה להסביר איך ניתן להתאמן ללא מאמץ, מאמץ וכאב הם חלק מחיינו וחלק מעבודה עם הגוף ואי אפשר לחלוטין להימנע מהם. אבל חשוב לתת תשומת הלב והכוונה גם לעבודה "פאסיבית" ומנוחה. מי שמתרגל יוגה בקביעות יודע שיש זמנים שבהם התרגול הפיזי משתנה, זמנים שבהם רמת האנרגיה שונה, לדוגמא ימים של ירח מלא או מולד ירח, זמן המחזור החודשי, בזמן פציעות או אחרי טראומה. תנוחות רסטורטיביות הן תנוחות פאסיביות שבהן מנח הגוף אינו משתנה ואנו שוהים בהן לאורך זמן ארוך יחסית. אנחנו לא עובדים מתוך מאמץ להגיע לאן שהוא אלא נותנים לנשימה לזרום בחופשיות ולכוח המשיכה להשפיע על הגוף. אין כאן מאמץ או אמביציה להשיג טווח מסויים או מתיחה אקטיבית. הדגש הוא על שהייה לאורך זמן כך שמערכת העצבים תוכל להרפות את דפוס ההחזקה הפנימי. האתגר בתרגול מסוג זה הוא דווקא להשקיט את המיינד שלנו ולשמור על ריכוז בנשימה מבלי לתת למוח לעבוד יתר על המידה.
משה פלדנקרייז בנה את שיטת האימון שלו על רצף של סגמנטים שביניהם יש מספר דקות של הרפייה מודעת, בהן הגוף לא זז והתודעה מכוונת להרפיה. במנוחה מסוג זה, בשונה משינה, הגוף סופג פנימה את מה שהוא למד במהלך התרגול ומטמיע.