פציעה או פשוט יום אחד התעוררנו איתו, תהליך הריפוי מתחיל כאשר אנו מוכנים להבחין בו. רוב האנשים זוכרים ומבחינים שיש להם גוף רק כשמשהו כואב, והם מקשיבים בהתאם לעוצמת ההפרעה.

ניתן להבחין בין שני סוגים עיקריים של כאב:

​

כאב אקוטי- כאב שנחווה בעוצמה גבוהה לפרק זמן קצר יחסית (מרגע הפציעה עד כחודש לאחר), והוא אופייני לנזק ברקמה (ירידה זמנית באספקת החמצן לרקמות), מה שיוצר לחץ של כלי הדם על מערכת העצבים. באופן כללי במצב כזה יעודדו אותך לנוח, לגשת לטיפול, ולאט לאט לחזור לפעילות ולשגרה.

 

כאב כרוני– כאב שנחווה כמה חודשים או יותר-ככאב ממושך, ובדרך כלל לא זוכרים מה הסיבה לכאב ומתי הוא החל. בסוג זה של כאב הנזק לרקמה כבר חלף, אבל המוח ממשיך להפיק את תחושת הכאב. רוב רקמות הגוף מחלימות תוך 3-6 חודשים, כך שכאב ממושך נובע פחות מרגישות ברקמה ויותר ממערכת העצבים, ובמקרה כזה רוב האנשים יסתגלו וישלימו עם הכאב, מתחושה של חוסר ברירה. מצב זה הוא היותר מורכב, ודורש תהליך עמוק יותר, בחינה של דפוסי ההתנהלות היום יומית שלנו ואימון מחדש של המוח ומערכת העצבים.

​

בין אם הכאב אקוטי או כרוני, פיזי או נפשי, כל כאב הוא הזמנה לשינוי, זו היא קריאה של המערכת שלנו לחזור לאיזון.

​

בספרו "ריפוי הכאב הכרוני", ד"ר ג'ון סארנו (רופא אמריקאי ידוע מתמחה ברפואת כאב) כותב:

" בתחילת שנות ה-70, התחלתי להטיל ספק בנכונותן של האבחנות הקונבנציונליות של כאבי הצוואר, הכתפיים והגב, ולפיכך גם ביעילות הטיפולים שנבעו מהן. בחינה מדוקדקת יותר של הבעיה הצביעה על כך ששרירי הגב, מהעורף ועד הישבן, היו הרקמות העיקריות שנפגעו מהכאב. עובדה זו תאמה לעבודתם של כל אותם אלה שבמשך השנים תיארו את התופעה שכונתה בפיהם פיברומיאלגיה, פיברוזיס או כאב מיופשיאלי. מסקירת הספרות המדעית ומנסיוני עם מטופליי, הגעתי למסקנה שהפרעות אלו הן חלק מתסמונת כאב שאני מכנה  TMS)  tension myositis syndrome) או תסמונת כאבי שרירים שמקורם במתח. TMS מתבטאת בשינויים מכאיבים אך בלתי מזיקים במצב השרירים."

​

ד"ר סארנו טוען שרבים מכאבי השלד- שריר והפרעות כאבי השרירים , נגרמות ממתח. הוא מצא מתוך נסיונו הרחב בקלינקה במשך שנים, שבכאבי גב לדוגמא, הרקמה העיקרית שמעורבת בבעיה היא רקמה השריר והחיבור (פאשייה) ולאו דווקא שינוים בעצמות ושינויים מבניים. תפיסה זו עומדת כנגד הגישה של כירופרקטים והאורטופודיה הקונבנציונלית שמסתמכת על מניפולציות של עמוד השדרה, מבלי להתייחס לעובדה שרקמת הפאשיה והשרירים הם שמחזיקים ומשפיעים על מצב עמוד השדרה.

 

בגוף האדם אין הפרדה ברורה בין התחום הגופני לתחום הנפשי וכשמשהו כואב מנגנון ההתמודדות עם המצב מופעל מאותו משדר במוח. במצב לחץ (סטרס, חרדה) המוח מבצע כמה שינויים במערכת ההולכה החשמלית ובמקום שנראה ונתנהג כמו " פקעת עצבים מהלכת", הוא מורה לגוף שלנו לפתח כאבי בטן, גב וכו'. כלומר לא ניתן לטפל באחד מבלי להתייחס לשני והגישה הטיפולית צריכה להיות הוליסטית ולהתייחס לאדם כמכלול.