נחשב גם כחלק ממיצבי הגב וגם כחלק משרירי כופפי הירך ומשתתף בתנועתיות של שניהם. אבל מעבר לכך, הפסואס מתקשר לסרעפת דרך רקמת החיבור (פאשיה), מה שמשפיע על הנשימה שלנו ועל מערכת העצבים. מחקרים מצאו שהפסואס קשור למוח הקדום שלנו, מוח הזוחלים. זהו החלק הראשוני במוח שמפעיל את עמוד השידרה ואחראי על תהליכי הישרדות אינסטנקטיבים.
 

השפעות

כיווץ יתר של הפסואס יכול לגרום לכאבי גב תחתון, כאב במפשעה, לורדוזה (הקשטה) מוגברת בגב תחתון, סיאטיקה והקרנות כאב לאורך הירך, כאבי בירכיים, בעיות במערכת העיכול ועוד.
 

אורח החיים המודרני המהיר שלנו פועל על האדרנלין של מערכת העצבים הסימפטטית וגורם באופן כרוני להידוק וכיווץ הפסואס, מה שהופך  אותו למגורה יתר על המידה, ומוכן כל הזמן לרוץ או להילחם. בנוסף השיגרה שלנו שכוללת מושבי רכב, כסאות, בגדים הדוקים ומגבילי תנועה, נעלים לא נכונות, לא תורמים לתנועתיות בריאה שהפסואס צריך.
 

אם אנחנו כל הזמן מכווצים ומקצרים את הפסואס כתוצאה מחסור תנועתיות או מתח, בסופו של דבר הוא יקוצר באופן כרוני ויפתח טריגר פוינט והגבלת תנועה. וכיוון שהפסואס קשור באופן ישיר לתפקודי גוף בסיסים (דרך מערכת העצבים) כיווץ כרוני בפסואס ישדר למוח שהגוף בסכנה מתמדת כל הזמן, מה שבסופו של דבר יתיש את בלוטת האדרנל ואת מערכת החיסון של הגוף.
 

אבל הגוף הפיזי הוא לא היחיד שסובל מפסואס מכווץ. מחקרים מראים שהפסואס גם מתקשר ליציבות מנטלית ופסיכולוגית בנוסף למבנה פיזי מאוזן. מכיוון שהוא קשור למנגנון ה-״ fight or flight", מנגנון ההגנה והבטחון של הגוף, גירוי יתר של הפסואס מגרה את מערכת העצבים ויכול לתרום לחרדה, משברים פסיכולוגים ודיכאון.

המצב הפיזי והנפשי משפיעים ביחד על תפקודי הגוף. פסואס משוחרר ומתפקד כראוי מתקשר לחיבור שלנו לקרקע, תחושת השייכות והקרקוע, חיבור למציאות, תפקוד בעולם וקשר עם הסביבה.

כשמשתחרר מתח מאיזור הפסואס, השרירים שמסביבו יכולים לחזור לתפקוד תקין והגוף מתאזן מול כוח הכבידה. יש בפעולה הכביכול פשוטה הזו, יכולת ליצור תחושה של איזון ושקט פנימיים ( well being ) גם ברמה הפיזית וגם ברמה הנפשית.

היוגים הקדומים האמינו שהארכה ושחרור של הפסואס מקשרים אותנו לאדמה ומאפשרים מעבר כוחות מאוזן ביננו לאדמה ובחזרה לגוף. בנוסף בשל מקומו, בליבת הגוף, הוא כונה על ידם- מושב הנשמה או שריר הנשמה.