הרבה פעמים שמענו את הביטוי " גוף- נפש" בתור אימרה ניו-איג'ית, לא לגמרי ברורה. בדרך כלל בהקשר שדורש אמונה. אבל לקביעה זו נוספו בשנים האחרונות מחקרים ועדויות מדעיות. בעבר התייחסו לאדם כשתי מערכות שונות: מערכת גופנית- פיזית  ומערכת פסיכולוגית- רגשית. כשבן אדם סובל מתסמין פיזי– כאב שרירי, כאב ראש, מחלה, הוא בדרך כלל יפנה לרפואה הקונבנציונלית ויקבל כדור, משחה, זריקה וכו'. אבל מה עושים במקרים שהכאב חוזר או הופך כרוני? או שהמוכר כבר לא עוזר?

​

בשנות ה-2000 התחילו ברפואה המערבית לדבר על המושג פאשיה ( רקמת החיבור של הגוף). 

הפאשיה היא רקמה כל- גופית, העוטפת את העצמות, את סיבי השריר, האיברים הפנימיים וסיבי העצב. בתוכה מתנהלים כל תהליכי החיים שלנו, אפשר להסתכל על הפאשיה כמרחב הפנימי בו אנו חיים. זאת לא רקמה פאסיבית, אלה אותה רקמה משחקת תפקידים שונים: היא מייצרת את היציבות, בעזרת מולקולת הקולגן שמרכיבה אותה. הקולגן הוא המולקולה שמאפשרת לנו לעמוד מול כוח הכבידה , נותנת לנו חוזק ומייצרת לחץ פנימי, שלא נקרוס.

הפאשיה היא גם מה שמאפשר לנו את התנועתיות, בזכות סיבי האלסטין שבתוכה. היא מאפשרת לשרירים להתכווץ ולייצר תנועה. הפאשיה מורכבת משכבות בעובי, עומק וחוזק שונים. הפאשיה העמוקה והחזקה ביותר נקראת דורה, והיא מקיפה ומגינה על המוח וחוט השידרה. מכאן מגיע הקשר הישיר בין הפאשיה למערכת העצבים. ישנה תקשורת ישירה בין המוח הלימבי, המוח הרגשי שלנו, דרך פולסים עצביים ,לתהליכים כימיים ושינויים ברקמה. כשאנחנו נמצאים במצב של לחץ מתמיד, דיכאון , אחרי פציעה, ניתוח או טראומה, תהליכים מנטלים ורגשיים גורמים לכיווץ ונוקשות בפאשיה, לשינויים ברמת החומציות שלה, במאזן הנוזלים וברמת האנרגיה והחיות. כשמצב הרוח ירוד, גם המצב הגופני מרגיש בהתאמה.

​

גוף האדם זו מכונה מורכבת וחכמה. אינפורמציה עוברת בין כל המערכות בגוף כל הזמן, לכל כיוון ובו זמנית. מאחורי עבודה עם רקמות החיבור בטיפול מיופאשיאלי, עומדת המחשבה שאם סיב עצב (nerve) משול  לנהר, אז הפאשיה היא גדות הנהר ותוואי השטח. היא אחראית על איכות הזרימה שלו.ֿ ניתן לטפל ברקמה הזו כדי לייצר תנאי זרימה טובים למערכת הדם, הובלת חמצן וחילוף חומרים, וכשהמערכת זורמת ומאוזנת רמת החיות בגוף עולה, יש יותר אנרגיה ואנחנו מרגישים יותר טוב. במסורת היוגה קוראים לזה פראנה, אנרגית החיים שזורמת בגוף, או צ'י ברפואה הסינית. מערכת העצבים מקבלת אותות להירגע, איכות השינה משתנה, מערכת העיכול מושפעת לטובה, איכות החשיבה והמצב הרגשי.

שיחרור מיופאשאלי יכול להיות מלווה בתחושות שונות, הן ברמה הפיזית והן הרגשית- תחושת חום/ קור, צמרמורות, רעידות, בכי, שמחה, הזעה וכו'.

אנחנו " מפרקים" משהו, נותנים למערכת הפנימית אפשרות לעבד את האינפורמציה בתוכה ולהפעיל את מערכת האיזון הפנימית. הרבה אנשים מרגישים אחרי טיפול תחושה של שלווה ורגיעה פנימית. הגוף מאפשר לנו לשחרר דברים שמעיקים או יושבים בתוכנו, לפעמים מבלי שהמוח ידע להסביר או לתמלל את מה שהוא חווה. זו החוויה הכי קרובה לדעתי למדיטציה ולהרפיה רב מערכתית עמוקה.